"מיתוס היופי", ספר שנכתב על ידי נעמי וולף בשנת 1991, חגג לא מזמן שלושה עשורים. תוך בחינת נושאים שונים ביחס לנשים, כגון: עבודה, תרבות, דת, מין, רעב ואלימות, הטיעון המרכזי הוא כי במקביל לשיפור מצבן של נשים מבחינה חברתית, כך עלתה גם הציפייה כי הן ייצמדו לסטנדרטים של יופי גופני.
כבת גילו של הספר, קשה לדמיין שהוא יצא לאור בארה"ב רגע לפני הופעת האינטרנט כתופעה רווחת בכל בית. קשה לדמיין את האטמוספרה ששררה אז, לפני עידן MeToo# ותנועות קבלת הגוף השונות, שכיום השקפותיהן חודרות יותר ויותר לשיח הציבורי המרכזי. ועדיין, בקריאה עכשווית של הספר בן השלושים ואחת, האם באמת כל כך הרבה השתנה?
הספר שהפקתי מתייחס בבסיסו ל"מיתוס היופי", בדגש על נושא התרבות המוצג בו, תוך בחינת המצב כיום, בתחילת שנת 2022. האם שינוי היחס לנשים בפרסומות באמת שינה את יחסנו לנשים, או את יחסנו כנשים כלפי עצמנו? ובמה השתנה השיח התרבותי והציבורי עם הופעת הרשתות החברתיות?
מלבד השוואה חברתית בין אז להיום, ספר זה בוחן גם את ההתפתחות בשלושת העשורים האחרונים בתחום התקשורת: אם טענה וולף בשנות ה-90 כי עיתוני נשים הם המדיום המרכזי של נשים לתקשר בינן לבין עצמן בנושאים הקשורים להן, ועשתה זאת באמצעות כתיבת ספר - כאן ניתן למצוא טקסטים שונים המנהלים דיאלוג עם "מיתוס היופי", המשקפים את המציאות התקשורתית העכשווית.
לצד מילותיה של נעמי וולף, משולבים קטעי סטוריז רלוונטיים של בר אומנסקי (אשר גם היא, ממש כמו הספר, ילידת 1991) - אשת תקשורת ובעלת עמוד אינסטגרם המדבר על נושאים שונים הנוגעים לנשיות כיום. בנוסף, בין פרקים שונים מהספר, שזורים טקסטים עדכניים, בדמות פודקאסט ומאמר אקדמי מקוון, המתייחסים לנושאים הנדונים בו.
כבת גילו של הספר, קשה לדמיין שהוא יצא לאור בארה"ב רגע לפני הופעת האינטרנט כתופעה רווחת בכל בית. קשה לדמיין את האטמוספרה ששררה אז, לפני עידן MeToo# ותנועות קבלת הגוף השונות, שכיום השקפותיהן חודרות יותר ויותר לשיח הציבורי המרכזי. ועדיין, בקריאה עכשווית של הספר בן השלושים ואחת, האם באמת כל כך הרבה השתנה?
הספר שהפקתי מתייחס בבסיסו ל"מיתוס היופי", בדגש על נושא התרבות המוצג בו, תוך בחינת המצב כיום, בתחילת שנת 2022. האם שינוי היחס לנשים בפרסומות באמת שינה את יחסנו לנשים, או את יחסנו כנשים כלפי עצמנו? ובמה השתנה השיח התרבותי והציבורי עם הופעת הרשתות החברתיות?
מלבד השוואה חברתית בין אז להיום, ספר זה בוחן גם את ההתפתחות בשלושת העשורים האחרונים בתחום התקשורת: אם טענה וולף בשנות ה-90 כי עיתוני נשים הם המדיום המרכזי של נשים לתקשר בינן לבין עצמן בנושאים הקשורים להן, ועשתה זאת באמצעות כתיבת ספר - כאן ניתן למצוא טקסטים שונים המנהלים דיאלוג עם "מיתוס היופי", המשקפים את המציאות התקשורתית העכשווית.
לצד מילותיה של נעמי וולף, משולבים קטעי סטוריז רלוונטיים של בר אומנסקי (אשר גם היא, ממש כמו הספר, ילידת 1991) - אשת תקשורת ובעלת עמוד אינסטגרם המדבר על נושאים שונים הנוגעים לנשיות כיום. בנוסף, בין פרקים שונים מהספר, שזורים טקסטים עדכניים, בדמות פודקאסט ומאמר אקדמי מקוון, המתייחסים לנושאים הנדונים בו.
